קרן אור באפלה

הלהבות מקיפות אותי מכל עבר. אני מביטה ימינה ושמאלה אך אין שום נתיב יציאה. אני מרימה את ראשי מעלה ובוהה בחלחלה בתקרה שהולכת ומשחירה. תחושת המחנק קשה מנשוא. ברכיי מתקפלות ואני צונחת לישיבה. לפתע גוף חסון פורץ מבין הלהבות. עיניו השחורות שלוות כל כך והחיוך המהפנט שלו חושף גומות עמוקות.

נולדתי וגדלתי בשכונת פשע אכזרית אך סללתי לעצמי נתיב בריחה אל חיים אחרים. חיים טובים.

לא האמנתי שיגיע הרגע שבו איאלץ לצלול בחזרה לתהומות האפלה.

ואז הוא הגיע.

מצאתי את עצמי כלואה בין העולם המפתה שלו לעולם הארור שלי.

הוא נחוש להגן עליי אך הלהבות שמאיימות עליי חזקות מדי.

סבסטיאן

בין הגוונים האדומים והכתומים של הלהבה אני שומע לחישת מצוקה. הנשימה שלי נעצרת. אישוניי מתפקסים על הגוונים העזים ואני מצליח לראות אותה. היא מצונפת בקצה החדר. עטופה בשמיכה והשיער שלה זוהר אליי כמו פנס מהבהב שקורא לי להציל אותה. היא מרימה לרגע את עיניה ואני לא מזהה בהן פחד אלא השלמה. הלב שלי נרעד מהצורך העז להגן עליה.

האש לוכדת אותך רק אם היא מרגישה שאתה מפחד ממנה.

האש לא מפחידה אותי. למדתי לחיות איתה ולהעריך אותה.

ואז היא הגיעה.

בוהקת כמו קרן אור באפלה שמקיפה אותה.

אני נחוש להגן עליה אך הלהבות שמאיימות עליה חזקות מדי.